Likkutei Sichos — Volume 4

Author: The Rebbe | Book: Likkutei Sichos

Browse on dach.dev →

Table of Contents

Sicha	Page	Summary
במדבר	1019	מנין בנ”י מגלה בעולם את נקודת היהדות שישנו בכל אחד, וקורים פרשה זו כהכנה למ”ת - שענינה פעולה בעולם.
חה”ש	1024	בנ”י ישנו כהכנה למ”ת - כדי שהנשמה תתעלה שבעת השינה - אך אין זה הכנה הראויה כי ענין מ”ת הוא המשכת הקדושה בענינים גשמיים; הבעש”ט חיבב את היום השני של שבועות, דתכלית מ”ת הוא בירור התחתון, וזה נעשה על ידי
נשא	1032	כשכל ענין הסתירה נעשה ע”י הבעל, אזי יכול הבעל למחול על קינויו גם לאחר סתירה - עד שלא נמחקה המגילה.
בהעלותך	1035	לחם מן השמים הוא פנימיות התורה, וצריך ללמדה גם לרשעים, ד”המאור שבה מחזירו למוטב”.
שלח	1041	טענת המרגלים הי’ שכאשר הקב”ה מחליט להנהיג את העולם ע”פ דרך הטבע אזי “אפילו בעה”ב אינו יכול להוציא כליו משם”.
קורח	1048	דוקא לאחר סיפור המרגלים - שאז הודגש שהמעשה הוא העיקר - טען קורח שבעשיית המצוות בפועל שווים כל בני ישראל. ואם כן “מדוע תתנשאו”.
חוקת	1056	פרה אדומה מטהרת כי היא ממשיכה מי”ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות. וההמשכה זו באה על ידי חוקה - קיום המצוה באופן שלמעלה מטעם ודעת. והכח לביטול זה מקבלים ממשה.
י”ב-י”ג תמוז	1061	ההוראה מסיפור כ”ק מו”ח אדמו”ר הוא שכאשר מחליטים לקיים את רצון הקב”ה במסירות נפש אזי אין להתפעל מכל המניעות ועיכובים.
בלק	1067	מעלת יחודא תתאה וספירת הבינה. ע”י האשה נעשה “ושכנתי בתוכם” בתוך הבית.
פנחס	1070	הכהונה דפנחס - שהיה שייך לכהונה גם קודם מעשה זמרי - נתגלתה על ידי עבודתו, כדי שיהיה חיבור ההמשכה מלמעלה - כהונה - והעלאה - העבודה דפנחס.
מטות	1076	נדרים הם בחינת בינה, שמצד בחינת הבינה ישנו נתינת מקום למציאות העולם, וחכם המתיר את הנדר הוא בחינת חכמה, שמצד בחינת חכמה אין העולם תופס מקום.
מסעי	1083	ישנם מ”ב מסעות בחיי כל אחד. דהמסעות עצמם הם קדושה ורק שמצד הבחירה נעשו ענינים בלתי רצויים.
דברים	1087	”משנה תורה משה מפי עצמו אמרה”, הכוונה בזה הוא שדבר ה’ בא בהתלבשות במשה.
ואתחנן	1092	”קול גדול” של מתן תורה חדר בכל הבריאה באופן טבעי, כי במתן תורה היה הגילוי דלעתיד שאז “וראו כל בשר יחדיו”, ולכן על פי טבע לא היה לו בת קול.
עקב	1098	לחם מן השמים הו”ע פנימיות התורה, שבבחינת אין סוף, אך מפני זה גופא הנה על ידי הלימוד נעשה האדם “רעב” יותר, כי מרגיש את הבלי גבול שבתורה.
כ”ף אב	1103	ישנה מחלוקת איזה משפחה הביאו את קרבן העצים בעשרים באב, ויש לומר שאין זה מחלוקת במציאות אלא משפחה זו היתה מבני דוד ויואב, והמחלוקת היא האם קיבלו את הנתינת כח להביא קרבן זה מדוד או מיואב.
ראה	1108	לרבי ישמעאל דוקא כשבאו לא”י - והוצרכו לברר בירורים - נצטוו על השחיטה. ורבי עקיבא מסכים להנ”ל, אך אומר שבדרך מקרה הותר להם בשר נחירה במדבר.
שופטים	1114	שלימות השכל הוא כשהשכל עושה פירות - כשפועל על המדות.
תצא	1121	ב”ש: יכול לגרש את אשתו– לשנות את שליחותו – אם מקומו גורם לו לעשות היפך השו”ע. ב”ה: “אפי’ הקדיחה תבשילו” – שהשליחות פועלת ירידה בענינים שהיו לו בעבר. ור”ע: “אפי’ אם מצא אחרת נאה הימנה” שאין לו חיות בעב
תבוא	1130	”והלכת בדרכיו” נמנה במנין המצוות כי ציווי זה מלמדנו ענין חדש – שהמצוות צריכים לפעול באדם עליה בלי גבול. וההכנה לזה הוא ע”י “ובו תדבק” – הדביקות בתלמידי חכמים.
ח”י אלול	1136	אדה”ז נכד הבעש”ט כי הבעש”ט הכניס את עצמותו בתורתו. “ועטרת זקנים בני בנים” – שאדה”ז המשיך את החסידות בשכל אנושי.
נצבים	1139	מעלת האחדות ד”לאחדים” – שכל פרט מרגיש שהוא חלק מהכלל – על “כאחד” – שאין מרגישים את ענינים הפרטי – הוא ששלימות גוף האדם הוא בהאברים השונים דוקא.
ר”ה	1144	ג’ ענינים בראש השנה: “תמליכוני עליכם”, תשובה, החלטה לקיום המצוות; ושלשתם במצות היום - שופר; ע”י “תמליכוני עליכם”, ביטול עצמי, ממשיכים עצמות.
וילך	1148	נוסח האריז”ל הוא השער הכולל, והוא בחי’ ספר תורה שהי’ “מצד ארון ברית ה’” בקה”ק.
יוה”כ	1149	”עיצומו של יום מכפר”.
האזינו	1154	”האזינו השמים” – ביאור ג’ הפירושים בספרי.
חג הסוכות	1159	הברכה היא על הלולב דוקא, מפני מעלת הלולב.
שמח”ת	1165	מלמדים את התינוק שהתורה היא א”ס שלמעלה מהשגה, וזהו ענין הריקוד ברגלים – בחי’ האמונה שלמעלה מהשגה, אך הריקוד הוא מסביב לשולחן הקריאה – שהאמונה נמשכת בהשגה.

---

← All Volumes