Likkutei Sichos — Volume 38
Author: The Rebbe | Book: Likkutei Sichos
Table of Contents
| Sicha | Page | Summary |
|---|---|---|
| ב’ סיון | 1 | לאדה”ז הותחל “ענין קבלת התורה” בג’ ימי הגבלה (ובכל יום נעשה ענין אחר בקבלת התורה). ג’ הענינים ד”ממלכת כהנים” “הגבלה” ו”פרישה” ישנם במ”ת - שענינה דירה בתחתונים - “הגבלה”: שלא יהי’ בכלות הנפש. “פרישה”: |
| חה”ש | 7 | אם יבוא משיח באמצע ימי הספירה (ועד”ז בקטן שהגדיל באמצע ימי הספירה), יש לומר שיוכלו להמשיך לספור בברכה - אף שהתחלת הספירה אינה באותה השלימות דתמימות כסיומה - כי זה שישנה מצוה בתורה לספור פועל חשיבות (ב |
| נשא א | 18 | הרמב”ם אינו מונה את מצות התשובה ומונה רק את מצות וידוי. הביאורים: (א) תשובה אינה מצוה (ב) היא מצוה כוללת, ולב’ ביאורים אלו - היינו שתשובה היא המשכה כללית. (ג) התשובה והוידוי הם ב’ חלקי מצוה אחת - דתכ |
| נשא ב | 26 | ישנו חיוב “מכח סברת הדעת” על בני נח לשמור על דיבורם. וא”כ (לפי רש”י ישנו) קס”ד שבני נח שהזירו יאסרו ביין, וע”ז ישנו לימוד שאם נדרו להיות כנזרי ישראל הם מותרים ביין, כי נזירות ישראל - הקדושה שבנזירות - |
| בהעלותך א | 33 | הפסוק “כמראה” בא לבאר במה הדלקת המנורה “גדולה” מחנוכת המזבח, שבמנורה ישנה מעלה מיוחדת שהקב”ה הראה אותה למשה. וזהו “מי שעשאה” - מזכיר את שמו של משה כי רוצה להדגיש את מעלת אהרן. ומביא את המדרש שנעשתה ע” |
| בהעלותך ב | 40 | ג’ דרגות בענוה: (א) אינו מחזיק טובה לעצמו, ותנאי זה בנבואה הוא כמו שאר התנאים דנבואה. (ב) מרגיש את עצמו למטה מכל אדם. (ג) ענוה הגורמת שישפיל עצמו להתעסק גם עם הירוד ביותר, שבחינה זו אינה רק הכנה לנבוא |
| שלח א | 48 | ”יהושע וכלב לא נטלו כלום” מפני שהמרגלים לקחו את הפירות בכוונה רעה. ובזה מודגש שאף שמסיפור המרגלים רואים שהעיקר הוא המעשה, מ”מ ישנה חשיבות גם לכוונה. |
| שלח ב | 53 | בע”ז ישנם ג’ ענינים: (א) שהאמונה בה’ היא היסוד לכל המצוות (וזה נלמד מפרשתנו). (ב) עבודת אלילם היא מצוה פרטית ששקולה כנגד כל המצות (על דרך שבת). (ב) ע”ז היא מצוה פרטית ששקולה כנגד כל המצות (על דרך שבת) |
| קרח א | 60 | לרבי אליעזר הגדר דביטול יבש ביבש הוא דין בהחפצא, וא”כ תאנים שחורות ולבנות אין מתערבים, והעירוב שבידיעת האדם אינו מעלה. משא”כ לרבי יהושע ורבי עקיבא הביטול דיבש ביבש הוא דין בהגברא, ואם כן אם הם מעורבין |
| קרח ב | 65 | באכילת מעשר הטבול לתרומה ישנם ב’ איסורים: (א) גזילת הכהנים, (ב) ואכילת תרומה. והם ב’ הענינים המבוארים בפסוק דידן, (א) “אם לא תרימו תשאו חטא” קאי על גזילת הכהנים שנעשה על ידי זה שאינו מרים. (ב) ו”הא אם |
| חוקת א | 72 | (א) כלים שאין מקבלים טומאה - שעיקר עבודתו היא עבודת הנשמה - מצילים בצמיד פתיל (גם מדרבנן). (ב) כלי חרס - שבעצם הגוף מסתיר, אך הגוך הוא בביטול - המוקף בצמיד פתיל מציל מדאורייתא, אך מדרבנן מציל רק על או |
| חוקת ב | 78 | רש”י בא לפרש - לא את פירוש “האתרים” - אלא באיזה דרך הלכו (דבתחילה אומר “יושב הנגב” ואח”כ “דרך האתרים”), ומפרש שזהו הדרך שהלכו בה המרגלים - כי נסתלקו ענני הכבוד, שלפי”ז ההדגשה היא שעמלק התיראו מבנ”י. ו |
| בלק א | 85 | לפי האוה”ח בלעם רצה להמעיט במשמעות השנאה שבדברי בלק. אך לרש”י השנאה של בלעם הי’ גדול יותר. דבלעם ידע שבנ”י לא נלחמו עם בלק עד אז הוא משום שהקב”ה אמר להם “אל תצר את מואב”, ואם כן היה צריך להרגיע את בלק |
| בלק ב | 90 | בלעם מדגיש שלבנ”י ישנו מעלה באיכות (זכות אבות ואימהות), ו”מי מנה” הוא הוספה על זה. פירוש הראשון ברש”י הוא שהמעלה היא מצד החביבות שלהם בעיני הקב”ה, ולכן מביא רק “דעדקיא” כי החביבות דכל בני ישראל הוא כה |
| בלק ג | 100 | ”וירד מים עד ים” פירושו שליטה בכל הכוחות מכח החכמה ועד לכח המעשה, “ומנהר עד אפסי ארץ” - קאי על הפעולה בכל העולם. |
| פנחס א | 103 | הרמב”ם מדייק “כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען”, ויש לומר שסובר שלעתיד לבוא ינחלו שבט לוי לא בארץ כנען אלא בארץ קני קנזי וקדמוני. |
| פנחס ב | 111 | אין פוסקין צדקה על הקטנים מפני שמצד דרכי החינוך אין לחנך את הקטן בחיוב צדקה בדבר שבו הצורך – צרכי העניים – אין לו קצבה, שהרי לא יתקבל בשכלו של הקטן שעליו לתת רק מעשר או חומש ואוסרים עליו לתת יותר מזה |
| מטות | 117 | דרך בוני העיר לקרות לעיר על שמם, ואם כן אין הכתוב צריך להודיענו זאת, וכשהתורה כן מספרת לנו, מוכרח לומר שיש בזה איזה דבר חידוש, ולכן צריך לומר שהחידוש הוא שלא היו לו בנים. “בנותיה” הם הכפרים שהעיר היא |
| מסעי א | 122 | רש”י נוקט לשון מצר כדי להדגיש שבפרשת גבולות הארץ בא הכתוב לבאר את מקומו המדויק של הקו המפסיק. גבול מורה על אורו יתברך המוגבל. אך מצר מורה על אורו יתברך הבלתי מוגבל, ורק שהדרך שיכולים להגיע לבלי גבול ה |
| מסעי ב | 127 | הרוצח אינו יוצא מעיר מקלטו גם עבור פקוח נפש, כי מכיון שמחוץ לעיר מקלטו הוא גברא קטילא אם כן אי אפשר שיחול עליו שום חיוב ודין לצאת מעיר מקלטו עבור כל ענין שהוא, שהדין דפקוח נפש אינו יכול לחול על מי שעל |