Likkutei Sichos — Volume 14

Author: The Rebbe | Book: Likkutei Sichos

Browse on dach.dev →

Table of Contents

Sicha	Page	Summary
דברים א	1	ההכרח לומר שזהב אינו שם המקום, שנקרא על שם המאורע, הוא מפני ש”זהב” הוא רק פרט המדגיש את גודל החטא, אך אינו (סיבת) החטא עצמו. מפני כבודן של ישראל אמר משה “די זהב” לרמז על הלימוד זכות לישראל שהחטא הוא מ
דברים ב	8	”גם בי התאנף ה’ בגללכם וגו’”, הוא מאמר המוסגר שמפרש מדוע יהושע “ינחילנה את ישראל”.
ואתחנן א	12	”מודדין” הוא חידוש גדול יותר מ”קושרין”, כי אף ש”מודדין” הוא רק משום זלזול שבת ולא כעין מלאכה, אך מכל מקום המעשה עצמו אסור משום זלזול שבת. משא”כ ב”קושרין” אין המעשה עצמו אסור, כי ללא הכוונה שיהי’ קשר ש
ואתחנן ב	21	מצות קריאת שמע הוא בבוקר ובערב, דענינה של קריאת שמע הוא לפעול אחדותו של הקב”ה בעולם, וזה מודגש בקריאת שמע בבוקר ובערב, שמחברים את כל החילוקים שישנם בעולם, ערב ובוקר, עם אחדותו יתברך. משא”כ תורה היא למ
עקב א - כ”ף אב	30	אף שבהלוחות עצמם ישנה קדושה, מכל מקום על ידי זה שהתייחדו ב”מכתב אלוקים” נתעלו למדרגה עליונה יותר, וכשירדו מהמדרגה העליונה נחשב הדבר לירידה, ועד ש”אין בהם ממש”.
עקב ב	37	אדה”ז מקדים “אם היא עוזרת לבעלה כו’ חולקת שכר עמהם” לחיוב נשים ללמוד את הלכות הצריכות להן, מפני שהשייכות שלהם לשכר דמצות תלמוד תורה הוא על ידי שמסייעת לבעלה ולבניה.
ראה א	45	אין מחלוקת במציאות בין ר’ יהודה לר’ שמעון בן עזאי האם היו שטופין בדם לאכלו, כי יתכן שאף שאין מתאוים לדם מכל מקום יהיו שטופים בדם מטעם צדדי, שחשבו שיש בזה סגולה או לרפואה וכיו”ב.
ראה ב	53	”ובו תדבקון” הוא למעלה מהענינים הקודמים ולכן קשה לומר שקאי על דביקות בתלמידי חכמים. ולכן מפרש רש”י “קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב”ה”, שהקב”ה עשאם באופן שבדוגמתם לא היה האדם מחוייב בזה, שהרי בבקור ח
שופטים א	64	אין לפרש ש”תמים” פירושו שלימות, שהרי כאן מדובר רק בקיום כעשר כמה מצוות, ולכן מפרש רש”י שתמימות כאן הוא (היפך מפירושו בכל מקום - שלימות) כמו “יעקב איש תם”, שפירושו ש”אינו חריף לרמות”.
שופטים ב	70	מהפסוק “אליו תשמעון” למדים שנביא יכול לשנות את התורה בהוראת שעה, ומהפסוק “השמר לך גו’” המדבר דיני הבמה, למדים שזהו חלק מדיני במה, שנביא יכול להתיר במה גם בזמן איסור הבמות ואז שייכים כל דיני במה.
תצא א	78	הראי’ ש”במלחמת רשות הכתוב מדבר” הוא מ”ושבית שביו” – ולא מהלשון “כי תצא”, מפני אפשר לפרש ש”כי” – שמשמעה שאין הדבר ודאי – קאי לא על עצם המלחמה אלא על “ושבית שביו”.
תצא ב	86	תמחה את זכר עמלק”, “שלא יהא עמלק נזכר על הבהמה”, ביאור החילוק בין בהמה לדומם.
תבא א	93	בהבאת הביכורים מודים להקב”ה על ההצלה מלבן ופרעה דוקא – מפני ששם היו בנ”י באופן של קביעות – והביאנו אל ארץ ישראל באופן של קביעות – לאחר ירושה וישיבה.
תבא ב	99	”חסדי המקום”: הניסים התמידיים במדבר, שתכליתם הוא לפעול אהבה – “ולדבקה בו”. “עד היום הזה”: פי’ הא’ מבאר מה הי’ באותו היום. ופירוש הב’ הוא כמשמעות הכתוב שהעיכוב הוא מהקב”ה.
נצבים א	108	בפרשתנו “הכתובה” קאי על “הספר” שהוא לשון זכר, אך בפרשת הקללות הפסוק “גם כל חלי וגו’” הוא נוסף על הכתוב בפירוש לפנ”כ, ולכן “הזאת” קאי על תושבע”פ הנכלל ב”תורה” – לשון נקבה. מיינה של תורה: הקללה הוא כשמפ
נצבים ב	114	מזה ש”חוטב עציך” הם בכלל הברית משמע שנתגיירו, אך מזה שאינם כלולים ב”וגרך” משמע שהם בסוג מיוחד “שבאו כנענים בימי משה וכו’“. מיינה של תורה: ע”י ההתקשרות למשה יכולים הבעלי עסק להסיר את העצות ד”רבות מחשבו
נצבים ג	118	ההתעוררות לתשובה היא ע”י ש”יבואו אליך הקללה והברכה” כי צער הקללה נרגש ביותר כשהיה לו ברכה לפנ”כ. והקב”ה מברך את כל אחד על מנת שיבחר בטוב.
ר”ה	122	בר”ה – תחילת מעשיך - מודגש מעלת עבודת האדם. ובפרט בר”ה שחל בשבת, שגם לאחר השלימות ההמשכה מלמעלה ביום א’ צריך לתקוע בשופר ביום ב’.
וילך א	127	ביוה”כ “מעלה עשן” מעכב, כי עבודת הכה”ג הוא להעלות את בנ”י לבחי’ בכל מאודך. וזהו ש”כל כהן שאין בידו חצוצרות” – שאינו מתעסק בהקהלת והעלאת העם – “דומה זה שאין כהן הוא”.
וילך ב	135	”הלוך” – אף שהוא לשון מקור ובריחוק ממעשה בפועל - הוא ציווי. העבודה הוא להמשיך את עצם הנפש – המקור - במעשה. והתשובה שמצד יחידה היא ע”י התורה לקוח גו’ מצד ארון ברית ה’“.
האזינו א - ש”ת	143	”קרוב לשמים ורחוק מן הארץ” – “ארץ” הוא תשובה תתאה, ו”שמים” תשובה עילאה.
האזינו ב	148	דברי אדה”ז שנשים מברכות ברכת התורה מפני שמחוייבים ללמוד את ההלכות הצריכות להם.
וזאת הברכה א - שמח”ת	156	שלימות השמחה דשמח”ת קשור עם עבודת האדם: בו מסיימים את לימוד כל התורה, ובא לאחר יוה”כ שבו ניתנו לוחות שניות – עבודת התשובה שהיא בכח עצמו.
וזאת הברכה ב	164	שמע”צ הוא הקיבוץ ד”תמליכוני עליכם” – שבה שווים כל ישראל, ולכן השמחה דשמח”ת הוא באופן שבו שווים כל ישראל. התורה מגלה את מעלת נש”י, ונש”י ממשיכים בתורה בחי’ בל”ג.

---

← All Volumes