Likkutei Sichos — Volume 13

Author: The Rebbe | Book: Likkutei Sichos

Browse on dach.dev →

Table of Contents

Sicha	Page	Summary
במדבר א	1	א”א לומר ש”מנגד” הוא “לפני” שהרי מיד אח”כ נאמר “סביב לאהל מועד יחנו” (היינו לפני). ולכן מפרש רש”י ש”מנגד” הוא “מרחוק” (ולא שזהן פירוש תיבת “מנגד” - כמו בפירש בהגר - , אלא שכאן יש ב”מנגד” פרט נוסף - “מ
במדבר ב	9	בעבודת הלוים ישנם ב’ ענינים כלליים: (א) ענין של חיוב – עבודת משא ושיר, ובזה “משמרת” הוא לשון מינוי. (ב) וענין השלילה – שמירת המקדש שזרים לא יבאו שם, ובזה “משמרת” הוא לשון שמירה, ובענין זה עבודתם הוא ש
נשא א	16	המסעות הו”ע עבודת הבירורים. בני גרשון הו”ע העבודה דסור מרע, ובני קהת הו”ע העבודה דעשה טוב.
נשא ב	20	זה שאהרן לא שמע את הקול הי’ בדרך נס - שהרי הקול הי’ קול גדול. ומשה הי’ צריך להיות באהל מועד כדי לשמוע את הקול, כי הקול הי נפסק בפתח אוה”מ, כדי שהעולם יהי’ במדרגת “תחתונים” ויכלו לעשות דירה לו ית’ בתחת
בהעלותך א	24	”אני ה’ אלוקיכם” אין פירושו “נאמן לשלם שכר”, כי בפסוק הקודם כבר נתבאר שישנו שכר – “ונושעתם מאויביכם”. ולכן מפרש רש”י שמלמדנו שכל מקום שישנו זכרונות ושופרות (כבנדו”ד - שישנה תקיעה בשופר וכן “והיו לכם ל
בהעלותך ב	30	משה הי’ עניו בעצם. ר’ יוסף לא הזכיר יראת חטא כי לדעתו היראת חטא אינו “אנא” אלא זהו פעולת התורה. ור’ נחמן אמר “לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא” שלימוד התורה פועל שהאדם מתעלה, שאינו שייך לחטא.
שלח א	39	מסיפור המרגלים - שחטאם הי’ שהוסיפו מסקנה “לא נוכל לעלות” - ישנה הוראה עיקרית שעל האדם לידע שאם ה’ ציוה אותו לקיים מצוה הרי זה ביכלתו, ועבודתו הוא לגלות איזה אופן הוא הכי טוב לקיים את הציווי.
שלח ב	44	”וישובו וילינו עליו” - בתיבות אלו מרמזת התורה את הטעם לזה שהמרגלים מתו באותו היום, דהטעם שלא הועילה תפילת משה עבורם הוא כי “וילונו עליו”, על משה, ואין קטיגור נעשה סניגור.
קרח א	51	טענת משה להקב”ה “האיש אחד יחטא” הי’ שאף שהיו הרבה חוטאים מכל מקום קרח הסיתם לחטוא. וזהו “סרחה עליו מקצת מדינה”, שהרבה סרחו, אך משה אמר שרק קרח הוא החוטא כי הוא הסיתם.
קרח ב	56	מצות שמירת המקדש פעמיים, במסכת מדות - שבה מדובר על בית המקדש – מדבר בשמירת המקדש שהוא דין במקדש, ובמסכת תמיד - שענינה עבודת הכהנים - מדובר בשמירת המקדש שהוא פרט בעבודת הכהנים.
חוקת א	66	ענין השכל הוא לפרט לפרטים, משא”כ הרצון ענינו רצון אחד, ואם נחסר פרט אחד בהרצון אזי חסר בכל הרצון. וענין זה מתבטא בכמה וכמה דינים בשייכות לטומאת מת.
חוקת ב	71	”עשה לך שרף” נאמר בהמשך ל”וישלח גו’ הנחשים השרפים”, ואם כן מסתבר שגם כאן אמר לו הקב”ה נחש שרף אך בתורה נכתב רק העיקר שרף. נחש הנחושת הוא ענין האתהפכא של המיתה לחיים בכח האין סוף מקור החיים שלמעלה מהתו
בלק א	78	בהקדמה ל”מה טובו” נאמר “וירא את ישראל שכן לשבטיו”, שמשמע שראה ענין של חידוש, ולכן מפרש רש”י שראה “פתחי אוהליהם כו’ חניותך כו’“. ולפירוש הב’ פסוק זה הוא בהמשך לזה שלא הזכיר עונותיהם, ולכן הזכיר את בית
בלק ב	85	לרש”י רק הפסוק האחרון מדבר על משיח, משא”כ הרמב”ם מפרש שחציו הראשון של כל פסוק קאי על דוד וחציו השני קאי על משיח.
פנחס א	93	”משפטן” הוא הפסק דין, ז”א שמשה ידע את הפסק דין לפני כן ובכל זאת הקריב את משפטן לפני ה’, כי באותה שעה נתעלמה ממנו. ובטעם שנתעלם ממנו מפרש רש”י “שכאן נפרע וכו’“. וכדי לבאר מדוע חיכה ה’ מ’ שנה עד שיתוקן
פנחס ב	99	”צו כו’” הוא זירוז כללי לכל בנ”י לזכור על ה’, ורק שאח”כ מוסיף שהזירוז כללי צריך לבוא במעשה בפועל בקרבנות. משה הוא בת מלך, שהיה בו תוקף לדרוש מה’ למחול לבנ”י והנה בין בנ”י היה כאלו שחטאו ובמילא ה’ הוא
מטות א	105	עיקר הפרשה הוא בדין הפרת נדרים, ומתאים לפי הביאור הפנימי בנדרים, שבנוגע לאדם הישר נאמר “דייך מה שאסרה תורה”, כי צריך לברר את הדברים הגשמיים. ורק מי שיש לחוש שהדברים הגשמיים יורידו אותו צריך לנדר. ואם
מטות ב	110	התורה מביאה את החשבון המדויק דהמלקוח, להורות שזה היה זה מספר המתחלק לחצי ולחמש מאות. ומדגישה התורה שהיה ענין בלתי רגיל כלל, שבמשך כל הזמן שספרו וחלקו את המלקוח לא מת אף אחד מהבהמות.
מסעי א	114	ג’ בחי’ בתורה (א) ירושה - התורה קשורה עם כל אחד מישראל מצד מציאותו. (ב) מכירה - התורה שהאדם מקבל לפי ערך יגיעתו. (ג) מתנה - התורה כפי שהיא למעלה משייכות לאדם, ובאה מלמעלה לאחרי שלימות עבודת האדם. ועד”
מסעי ב	122	”(זאת הארץ אשר) תיפול לכם” הו”ע נוסף שנעשה ע”י הקב”ה (נוסף על הודעת גבולות הארץ בשביל הכיבוש), ולכן מפרש רש”י שהכוונה כאן הוא בנוגע למצוות התלויות בארץ.

---

← All Volumes