Likkutei Sichos — Volume 1

Author: The Rebbe | Book: Likkutei Sichos

Browse on dach.dev →

Table of Contents

Sicha	Page	Summary
בראשית	1	בריאה יש מאין הו”ע כללי הנוגע לכל השנה כולה; קבלת החלטה להוספה בלימוד התורה בשבת בראשית; שבת מברכים חשון הוא הנתינת כח להעבודה דמר חשון - אתעדל”ת.
נח	4	מי המבול - ועד”ז טרדות הפרנסה – מטהרים; “תהום רבה” – טרדות גשמיים, “וארובות השמים” – טרדות דעסקנות ציבורית; צריך להביא לתיבה את אשתו ובניו “וכל החי” – כל הענינים שיש לו שייכות אליהם; תיבות התורה ותיבו
לך לך	15	”לך לך” בעבודת כל אחד; לידת יצחק היה למעלה מהטבע, והתקשרותו לאלוקות היה למעלה מטו”ד; מילה היא המשכה שלמעלה מהנבראים.
וירא	23	הוראות מהסיפור שאדמו”ר נ”ע בכה על זה שה’ לא נגלה אליו; דוקא יצחק נולד מטיפה קדושה, מפני שהיה בבחי’ מלמטה למעלה, שעי”ז מגיעים לבל”ג האמיתי.
חיי שרה	31	”כל אשר תאמר אליך שרה (שקאי על הגוף) שמע בקולה” דלעת”ל יתגלה מעלת הגוף; “היום יצאתי והיום באתי” כדי שרבקה לא תשאר “בין החוחים” לרגע מיותר; “יפה שיחתן” הוא בשייכות לחתונה מפני מעלת החתונה. ויסוד התורה
תולדות	45	אברהם נותן כח שלא להתפעל ממניעות ועיכובים; ההוראה מיצחק הוא שכל אחד יכול להיות בג”ע – שהתענוג שלו יהי’ תענוג רוחני; סמיכה לפני החתונה; תיקון ערמה דקליפה הוא ע”י מסירות נפש; הקשר בין העשרה ברכות לעשרה
ויצא	60	השמירה בחרן הוא ע”י “אבני המקום”: קב”ע, “מראשותיו”: “יגיע כפיך”, והראש מונח בקדושה; “מטתו שלמה” נעשה ע”י מדת הביטחון; “אין מערבין שמחה בשמחה” נלמד מלפני מ”ת, כי שייך לתכונת הנפש שלא נשתנה במ”ת.
וישלח - י”ט כסלו	68	”עם לבן גרתי”: הגשמיות הוא בבחי’ גירות, ועי”ז “ותרי”ג מצוות שמרתי”, ואז הוא מוכן להגאולה; דוקא ע”י בירור החומר מגיעים למעלה משורש הנשמה. ג’ שלבים בביאור ה”חמור”; מתן תורה דתורת החסידות הוא בחודש השליש
וישב - חנוכה	76	וישב”וישב כו’ בארץ מגורי אביו”: יעקב התיישב בארץ כדי לאגור את הניצוצי קדושה ולהביאם לאביו שבשמים; ב’ הוראות מסיפור אשת פוטיפר.חנוכהההוראה מחנוכה הוא שהחינוך צריך להיות ללא פשרות.
מקץ - שבת חנוכה	85	מקץהגלות נמשלה לחלום, אך שורש החלום הוא גבוה מאוד. ולכן סדר העבודה צריך להיות למעלה מסדר - “חטוף ואכול כו’”; דוקא ע”י הירידה במצרים נתעלה יוסף.חנוכהנרות חנוכה – שניתנו בזמן של חושך – מאירים את הלילה ו
ויגש	94	מס”נ עבור חינוך הראוי; צריך להקים ישיבות במכ”ש מגלות מצרים – שהי’ הגלות הכי קשה; קירוב בנ”י רק ע”פ התורה. “הא לחמא עניא” ו”כל דכפין יתי ויפסח” מתקן את “הא לכם זרע”.
ויחי	102	”וטובל בשמן רגלו” - מעלת הקבלת עול. אשר היה הפנימיות דמחנה דן, שענינים היה להחזיר לבנ”י את בחי’ מ”ה, ע”י עבודתם בקבלת עול; יופי האמיתי הוא ע”י העבודה בקב”ע - בחי’ אשר, ולכן היו “בנותיו נישאות לכהנים ג
שמות	111	”וכל הבת תחיון” הוא חלק מהגזירה - שיגדלו את הבנות בדרכי מצרים; “ואת עמלנו אלו הבנים”, ומזה הוראה שצריך להשקיע עמל כדי לחנך את הילדים; חינוך הילדים הוא היסוד של עם ישראל; ההכנה לגילוי אלוקות יכול להיות
וארא	119	”דם” – חמימות לקדושה, “צפרדע” – קרירות לעוה”ז; “אשו משום חציו” – הבטחה על הגאולה היה בעת יצי”מ, וזהו נתינת כח להעבודה בזמן הגלות.
בא - יו״ד שבט	127	גם הגאולה העתידה תבוא בזכות המסירות נפש; למצה ישנו אות ה”א - שיכול לצאת ממצבו ולעלות דרך הפתח העליון דאות ה”א ולשוב בתשובה.
בשלח - ט״ו בשבט	139	מפטירין בשירת דבורה מפני ששמחת הנשים הי’ יותר מהאנשים. בכח הנשים דוקא להציל את הילדים מהגזירה ד”כל הבן גו’” - הנילוס של המדינה - שהוא עשיית “תכלית”
יתרו	148	הפירוש “לאמר” הוא המשכת י’ הדיברות בי’ המאמרות; הביטול שבא ע”י לימוד החסידות הוא הרפואה להמחלה דדורות האחרונים; שהתכלית דעניני הרשות הוא לצורך עבודת ה’ - “בעסער עסן צוליבן דאווענען כו’“.
משפטים	155	האדם מקבל את נשמתו כפיקדון, והעצה שלא תהי’ פשיעה מצד היצר הרע הוא ההתקשרות לנשיא; הקב”ה מקיים “אם כסף תלוה”, שהו”ע נתינת כח לעבודה. והנתינת כח הוא מבחי’ שבה אין נוגע מעשה התחתונים; גמ”ח לעני הוא גמ”ח
תרומה	162	האדנים הם היסוד - קב”ע - שבזה שווים כל ישראל; מפני שישנה שטות דלעו”ז, לכן צריך להיות העבודה ד”ופרצת” שלמעלה מטו”ד; “ופרצת” גם בתורה תפילה (רצוא) וצדקה (שוב) דבעל עסק.
תצוה - פורים קטן	170	שמן מפעפע בכל הדבר - ובתורה הוא ענין פנימיות התורה, שפועל בכל האדם; הקטורת הוא תכלית העבודה; השכינה שורה כשהאדם זורק את עניניו הגשמיים לתוך אש האהבה שבלבו.
תשא	178	מטבע של אש הוא חיבור רצוא ושוב, שבכח ניצוץ בורא שבנש”י. וע”י עבודה זו שמצד עצם הנשמה מתכפרים הפגמים, כי עצם הנשמה היתה תמיד באמנה איתו ית’; “פוסחים על שתי הסעיפים” גרוע יותר מעבודה זרה.
ויקהל -אדר	187	”ששת ימים תעשה מלאכה” - הציווי הוא על אופן העבודה בששת ימי החול - “יגיע כפיך”. ובדקות יותר, קאי על העבודה דקב”ע - יגיעה, אך זהו בדרך ממילא, מפני שמרגיש שעבודתו אינה בכוחו; תכלית הל”ט מלאכות הוא עשיית
פקודי	195	התפילה והמשכן ענינם העלאה, ולכן ישנן י”ח ברכות כנגד י”ח פעמים “אשר צוה” שב”מקדש שני” - בויקהל פקודי, שבה מדובר על המשכן הגשמי; הגילוי שלאחר ההעלם הוא גילוי נעלה יותר.
ויקרא - זכור	205	הקרבן בא מהאדם עצמו, ו”מכם” קאי על נפה”א, ו”מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן” קאי על נה”ב.
פורים - צו	213	צריכים לדעת שקיום בני ישראל אינו על פי טבע,  ולכן ידעו בנ”י שסיבת הגזירה היא סיבה רוחנית,  וההצלה תבוא מהקב”ה.
שמיני	222	”מפרסת פרסא” הוא הוראה שגם רגל האדם צריך להיות מובדל מגשמיות. אך הפרסא צריכה להיות סדוקה, שהאלוקות תאיר בדברים הגשמיים; בלי קבלת עול יכול האדם ליפול מהענינים הכי נעלים לאכילת שקצים; עבודת שאול היה על
תזריע	231	מעלת “איש מזריע תחילה” הוא שהאור הוא גבוה יותר. ומעלת “אשה מזרעת תחילה” הוא שההתעוררות היא בפנימיות. ולעתיד לבוא יהיו ב’ המעלות; המשכת הגאולה הוא ע”י העבודה שבבחי’ אשה - שבנ”י מרגישים שמציאותם הוא מה’
מצורע - שבת הגדול	239	גם הטבע הו”ע נס, ועד”ז הצרעת לא היה ענין טבעי אלא “אות ופלא בישראל”; “רוח צפונית אינה מסובבת” מלמד את האדם שההצלחה שלו בא מהקב”ה; חידוש המנהג לחלק מצה שמורה.
חה”פ	244	מה נשתנה: ביאור סדר השאלות בנוסח חב”ד (ס”א); הרי אני כבן שבעים שנה כו’ (ס”ה); כנגד ד’ בנים כו’ (ס”ט)
אחרי	253	”ושמרתם את משמרתי” - עשיית סייג לתורה.
קדושים	260	הקשר בין ג’ הציווים בהתחלת הפרשה; הגאולה העתידה תבוא דוקא על ידי העבודה ד”קדש עצמך במותר לך”; “כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה” קאי על המלאכה דההתעסקות באהבת ישראל; צריך להתמסר לטובת חברו, אך ההשפעה
אמור	263	חודש אייר מיוחד בזה שישנה מצות ספירת העומר בכל יום מימי החודש; “משכני אחריך נרוצה” קאי על פסח, ספירת העומר, ושבועות; מצות ספה”ע הוא לספור את המנין דלילה זו, וא”כ י”ל שהמנין שלפני בר מצוה מצטרף (כי “מצ
בהר	273	שמיטה ו”סיני” הם נקודה אחת - חיבור למעלה מהעולם והעולם; “לא תיתני ענוה דאיכא אנא”; התורה היא בחינת פנימיות - שמעלתה היא בה עצמה.
בחוקותי-ל”ג בעומר	281	ענינו של רשב”י הי’ גילוי פנימיות התורה ולכן היה יכול לגלות שהקללות הם באמת ברכות. בתניא ישנם כמה עצות איך לקבל יסורים באהבה (שלעת”ל יתגלה הטוב, או ע”י ההתבוננות שבפנימיות זהו אהבה של הקב”ה, או ביטול ה

---

← All Volumes